<h1>כתובות ק"ג ע"א</h1>
<h2>דף מה.</h2>
בברייתא דרבי נתן [פי"ח] רבי יהודה הנשיא [היה] מונה שבחן של חכמים וקרא להן שמות. לרבי טרפון לרבי עקיבא לרבי אלעזר בן עזריה ולרבי יוחנן בן נורי ולרבי יוסי הגלילי וכו'. ולרבי יוסי הגלילי קרא לו מלקט יפה בלא גסות. שאחז בה מדת חכמה מהר סיני והיה משנה בה לכל חכמי ישראל. גרסינן בתוספתא במקואות בסוף פרק אחרון [פ"ח ה"ו], פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת, זה היה מעשה והיה רבי יוסי הגלילי מטהר ורבי עקיבא מטמא. פירוש לפי שמי חטאת מטמאין כדאיתא בריש מסכת כלים [פ"א מ"א] שמי חטאת שאין בהן כדי הזאה מטמאין כשרץ ואם היה בהם כדי הזאה מטמאין כנבילה. וכששתתה מהן פרה רבי יוסי הגלילי מטהר כמו שמפרש הטעם לפנים. ורבי עקיבא מטמא. רבי טרפון סייע את רבי יוסי הגלילי, סייע רבי שמעון בן ננס את רבי עקיבא. סילק רבי שמעון בן ננס את רבי טרפון. סילק רבי עקיבא את רבי יוסי הגלילי. אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור. אמר לו לא לכל אדם אמרו אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לבני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא, כשהן שמורים הן מי נדה ולא ששתתן פרה. פירוש וכיון שאינן מי נדה אינן טמאים. ומנו עליה שלשים ושמונה זקינים וטיהרוה. ובספרי שלשים ושמונה זקינים וטיהרוה. באותה שעה קרא רבי טרפון את המקרא הזה ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו בפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל, זה עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן הזאת בעיניו, זה יוסי הגלילי. ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים וגו' זה עקיבא ושמעון בן ננס. ולא היה כח לאיל לעמוד לפני, זה עקיבא. וישליכם ארצה וירמסהו, זהו יוסי הגלילי. ולא היה מציל האיל מידו, אלו שלשים ושנים זקינים שנמנו בלוד וטיהרוהו.
ובספרי [פ' קרח] שנויה בלשון אחרת, וביום שבא רבי יוסי הגלילי לבית המדרש נשאלה שאלה זו לפני חכמים בכרם ביבנה, בכור לכמה נאכל, ונשא ונתן על דברי רבי טרפון שאמר מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד, ולא יכלו לו, עד שהביאו מקרא מן התורה ובשרם יהיה לך וגו'.
ורבי יוסי הגלילי חסיד גדול היה, והיה מגין על דורו בתפלתו, כדאיתא במסכת תענית ירושלמי בתחילתו [פ"א ה"א]. לך טל ילדותיך א"ר יהודה בן פזי בדייתיקי נתתיו לאברהם ויתן לך האלהים מטל השמים א"ר שמואל בר נחמן בשעה שהן באין לידי מעשים רעים הגשמים נעצרים והן מביאין זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדין. ובויקרא רבה וכמה מדרשים מפורש החסד שעשה עם גרושתו ועם אותה שנשאה, שדרש ובשרך אל תתעלם. כדאיתא בפרשת בהר סיני [מד"ר]. ובאגדה מפורש שכך היה מנהגו של רבי יוסי הגלילי כל מוצאי שבת כשהיה חוזר לביתו מבית מדרשו היתה אשתו מזומנת להביא יין להבדיל ונר לבשמים. וכך היה מנהג כל ימיו. וצוה בשעת פטירתו לגן עדן שלא תשנה את מנהגה. אף לאחר פטירתו היה נראה לה כמו שמנהגו במוצאי שבת בעודו חי כענין רבינו הקדוש
